כהן נ' דנטס אריזות בע"מ

פסק דין

פתח דבר

בתביעה זו עלינו להכריע בשלוש סוגיות עיקריות: האם חל על יחסי העבודה בין הצדדים צו ההרחבה בענף ההובלה; מהו השכר הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורין וכן האם התובע זכאי לתשלום בגין גמול עבודה בשעות נוספות ובאיזה סכום.

רקע עובדתי

על פי המוסכמות בתיק אין מחלוקת ביחס לעובדות הבאות (עמ' 4 ש' 1 עד 13):

א.התובע הועסק בנתבעת מיום 9/11/09 ועד ליום 15/5/11.

ב.התובע הועסק כנהג חלוקה. לטענת התובע גם העמיס, הוביל ופירק את הסחורה שהוביל. לטענת הנתבעת הועסק גם כעובד מחסן.

ג.שכרו של התובע שולם בהתאם לתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת.

ד.התובע הועסק במשכורת חודשית אשר בחודש אפריל 2011 עמדה על סך 5,950 ₪ נטו.

ה.התובע פוטר מעבודתו כעולה ממכתב פיטורין מתאריך 10/5/11.

ו.בחודש 7/11 שולם לתובע על חשבון פיצויי פיטורין 7,512 ₪ כעולה מתלוש יוני 2011.

ז.ממשכורת חודש מאי 2011 נוכה סך של 1,904 ₪ אשר הועבר למרכז לגביית קנסות מכח צו עיקול שהוטל על נכסי התובע.

בהליך שבפנינו העידו התובע וכן מר חנן אלמקייס מטעם התביעה ומר יוסי דנטס מטעם ההגנה. העדים, למעט מר אלמקייס, הגישו תצהירים במקום עדות ראשית. מר אלמקייס נתן עדותו הראשית בפנינו. כל העדים נחקרו בחקירות נגדיות. לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות זומנו הצדדים לסיכומים בעל פה.

לאחר הדיון האחרון ביקשו הצדדים שהות נוספת לצורך בחינת אפשרות סיום התיק בהסכמה אך משהודיעו שלא הגיעו לכלל הסכמה, ניתן פסק דין זה.

דיון והכרעה

א.תחולת צו ההרחבה בענף ההובלה

צו ההרחבה הנדון קובע כי הוראותיו: "... יחולו על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה...". עפ"י הפסיקה השאלה האם הנתבעת הינה "מפעל הובלה" אם לאו, תוכרע על יסוד מבחן עיקר העיסוק של הנתבעת (דב"ע נג/123- 3 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כ"ז 158 בסעיף 15).

נטל ההוכחה לעניין תחולת צו הרחבה על יחסי העבודה בין הצדדים מוטל על התובע (ע"ע 18/99 אפרימי – עבד, מיום 9/7/10).

בתצהירו לא מסר התובע כל עובדה שיש בה ולו ראשית ראיה כי מדובר במפעל הובלה. די בכך כדי לדחות את התביעה. עובד אינו יכול להסתפק בעובדה שעבד בפועל כנהג משאית בכדי להרים את הנטל להוכחת תחולת צו ההרחבה אלא שעליו להראות כאמור לעיל, כי מקום העבודה הינו בגדר "מפעל הובלה". משלא הביא התובע כל ראיה לכך שמדובר במפעל הובלה, דין תביעתו זו להידחות.

מעבר לכך, העיד מר דנטס שהוא הבעלים של הנתבעת כי מדובר בחברה העוסקת בתחום שיווק והפצה של מוצרי צריכה ואריזה, כלים חד פעמיים, ניילונים ומוצרי פלסטיק המיוצרים ומיובאים מסין. לנתבעת יש מחסנים בקיבוץ גשר הזיו מהם מופצת הסחורה ונמכרת בסיטונאות לבתי עסק שונים בכל הארץ. הנתבעת מחזיקה ב- 3 משאיות בלבד כאשר במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה החזיקה בשתי משאיות קלות בלבד. הנתבעת נעזרת בשירותיו של קבלן הובלות לצורך הובלת הסחורה מהנמלים למחסניה ועבודה זו לא מבוצעת ע"י עובדי החברה (סעיפים 4 עד 7 לתצהיר דנטס).